קצת עליי

האהבה שלי למטבח התחילה בגיל 20, וכשהייתי בן 21 כבר הפכה לאובססיה שגבתה מחיר מתמשך על חשבון הבנק, הזמן, והאנרגיה שלי, אך החזירה בחיבור חדש לעולם, לתרבות להסטוריה ולתשוקה בלתי נדלית לחוויות חדשות, לשיפור מתמיד שלא גורע מהמנה שלפני ויצירתיות גשמית ונשגבת בו זמנית.

בשנותיי כהייטקיסט, נסיעות ופרוייקטים תואמו לפי עונות שמשפיעות על המטבח המקומי במחוזות אקזוטיים יותר ופחות, תור במסעדה שנדרש להזמין חודשים מראש, והרבה כניסה למטבחים קטנים עם מנות מקומיות בסינגפור ותאילנד והונג קונג כדי להבין איך נעשים שם הקסמים.

מטבעונות נמנעתי במשך שנים ארוכות בגלל פחד פשוט משעמום במטבח שיוביל לאבד את מה שהפך לחלק ממני. השפה הסגפנית, העיסוק בבריאות המתכונים הבוסריים, והמנה הטבעונית של קינואה עם חמוציות שכל מסעדה התהדרה בה אז חיזקו את התחושה הזאת.

יום אחד הגיע לביקור חבר טבעוני וביקש סיור בשוק הכרמל. באותה תקופה גרתי 50 מטר ממרכז השוק והכרתי כל דוכן. הוא רצה להכין שעועית ירוקה, ושאל איזו שעועית ירוקה הכי מוצלחת בעודו מצביע על דוכן קרוב עם תרמילים בגוון ירוק עז. "חכה" אמרתי לו, "צריך קודם לעבור על כל הדוכנים. תנסה לזכור מה יש איפה".

אחרי חצי שעה של סיור הוא שאל אותי "נו?"…

התשובה הייתה די ארוכה. היא התחילה בלחקור מה הוא רוצה להכין. האם תבשיל ארוך שלו תתאים דווקא השעועית המבוגרת יותר שקווי המתאר של הפולים כבר סימנו את צורתה? או סלט שאליו תתאים השעועית הממש צעירה שחשוב מאוד יהיה רק לאדות ומאוד בעדינות? או אולי שעועית פשוטה ברוטב עגבניות שלה תתאים הבלאדי (עליה הצביע בהתחלה) ותדרוש חליטה עדינה כדי להוציא את הפוטנציאל שבה?

בעודי עובר על המתכונים האפשריים, ומדגיש את הניואנסים, וחוזר שוב אל הדוכנים כדי להמחיש את כוונתי, פתאום הבנתי משהו – זה יהיה בסדר. משעמם לא יהיה לי. התקשרתי לזוגתי המהממת ששמחה בשינוי שהולך לקרות ויצאנו לדרך חדשה.

השנה הראשונה הייתה "שנת הפוטנציאל". הייתי נכנס למטבח לשעות ארוכות, ויוצא עם משהו שהיינו טועמות ואומרות "יש לזה פוטנציאל!" וזורקים לפח. באופן מפתיע (ולא מפתיע בכלל למי שמכיר אותי) פריצות הדרך הגדולות הגיעו במנות המסורתיות. החמין שלימד אותי לחשוב מחדש על שימוש בשמנים. הגפילטע שבמשך שנים התגרה בי לייצר קציצה ג'לטנית. אבל זה לא נגמר שם.

בזמן שגעגועים היו ונשארו מורים וחברים הם גם הובילו אותי אל החדש והמפתיע. משימושים בפטריות שללא ה"אילוץ" לעולם לא הייתי מגיע אליהם, לרומן מחודש עם שעועית, תשומת לב מחודשת לצדדים נסתרים של הבצל הצנוע, והמרקמים המטריפים שנחבאים באבטיח שעוד לא הבשיל.

היום זכיתי להיות במקום בו אני מבלה את רוב זמני בפיתוח סגנון בישול טבעוני שאינו סגפני, ולא מתנצל. מה שהיה צמצום הפך לשפע, הגעגועים התחברו לחדשנות, והחדשנות, כך מסתבר, מתחבאת לפעמים במסורות עתיקות שפשוט לא פגשתי לפני.

אני עומר ואני פודי.
התשוקה שלי לאוכל עמוקה הרבה יותר מהצורך למלא את הבטן.
הסדנאות והבישול שלי נועדו למי שחולקים השקפת עולם דומה.